זה נצנץ ללא הפסקה. בין גזעי העצים הארוכים, והעשבים השוטים, היה שם זוהר. התכופפתי מעט ואימצתי את מבטי. אבן חן. ככה זה נראה. מונחת לה על האדמה. הבטתי לצדדים. אולי יש פה מישהו שבדיוק איבד. לדברי ערך תמיד יש דורש. חיכיתי כמה דקות. עקב גירד שוק. אצבעות התלפפו כשריגים ואז כשהחלטתי שעבר מספיק זמן, הושטתי את ידי והרמתי את האבן. לא מבין גדול באבנים טובות. זה נראה לי כמו יהלום ורוד מהאגדות. החזקתי אותה בין אצבעותיי והרמתי את ידי לכיוון השמש. מביט לתוך הפריזמה. שבירות וצבעים. הכל היה בפנים.
אחזה בי התרגשות. הנחתי את האבן בכיס החולצה השמאלי. הרגשתי קצת מוזר. הדופק שלי האיץ ויכולתי להישבע שגם האבן פועמת. הרגשתי צורך לרוץ הביתה. רצתי מהר. הכי מהר שרצתי בחיי. היה לי קל. במיוחד. הרגשתי חזק. ענפים הצליפו בי ושרטו את עורי. שריטות נפערו בי ונסגרו במהירות. עצרתי לבדוק שעיניי אינן מטעות אותי. מיששתי את כיסי לבדוק שהאבן עדיין שם. היא הייתה חמה למגע. בתוך היער היו עצים רבים, זקנים כמו הזמן עצמו. הרגיש לי נכון לטפס על אחד מהם. עליתי יד אחר יד וכוחי לא תש. זה רק חיזק את מה שחשבתי. זה כבר לא היה עניין של אדרנלין. הוצאתי את האבן מהכיס והנחתי אותה על חיבור הענפים שעמדתי עליו. נמשכתי לאבן בכל הווייתי. היא נצצה לי את עצמה לדעת.
לקחתי ענף קטן ושברתי אותו בשתי ידיים. נעצתי את הקצה החד בפרק ידי. הבטתי בדם מתפשט יחד עם חום הגוף. נגעתי שוב באבן והחתך נסגר ואנרגיה אינסופית נכנסה לתוכי, כאילו נכנסתי לעמדת הטענה. כשירדתי מהעץ, קפצתי ממקום גבוה מדי. היו לי ספקות, אבל נחתתי בקלות. חייכתי לעצמי. אני חושב שזהו. זכיתי בכוחות על. אני וולברין, אני סופרמן, אני כל מה שארצה. כל זה בזכות אבן ורודה וקטנה.
במשך שנים, האבן הייתה איתי. כל רגע נתון היא הייתה צמודה לגופי. חלק ממני. עברנו יחד המון חוויות. הייתי בלתי מנוצח. יום אחד, הרגשתי צריבה עמוקה בחולצה. אני נשרף חשבתי לעצמי. הסרתי את החולצה במהירות ובמשיכה האחרונה, חשתי את לבי נתלש. הסתכלתי למטה ושמאלה וראיתי שאריות של בד דבוקות לחזי. האבן לא הייתה על הרצפה. היא לא הייתה בשום מקום. נעמדתי מול המראה וראיתי נצנוץ מוכר מתוך שריר החזה. לא יכול להיות. בסוף הפכנו אחד. התהליך הושלם.
היא עדיין אצלי. היא עדיין איתי. אנחנו עדיין בלתי מנוצחים. השבוע היא תחגוג 35 חורפים. היהלום הורוד שלי, האהבה הכי גדולה שקודם ניצחה את האהבה שלי לעצמי ואז העניקה לי שלוש אהבות נוספות שהתעלו על כל מה שחשבנו. אז מה אפשר לומר לבן זוג אהוב אחרי 13 שנים יחד, 3 ילדים, כלבה אסופית וחיים שבנינו לבד בארבע ידיים. הכוחות שהיא מעניקה לי, זה יותר מהסיפורים, יותר מהסרטים, זה אמת של חיים וקשיים ופתרונות, ובקבוק יין ריק ונשיקות אוהבות עשרים דקות אחרי שאחרון הילדים נרדם. לפעמים בן אדם צריך לקחת החלטה אחת נכונה בחיים. אני בחרתי להרים אבן ורודה. זה נתן לי והוביל אותי ופיתח אותי.
מאחל לנו להמשיך לאהוב בלהט, לצעוק ולצחוק, לבנות ולטפס למעלה בשלבים. למצוא תמיד זמן לעצמנו כזוג וכיחידים בתוך כל הקרקס הזה. מאחל בריאות ונתינה, אור ושמחה בכל צעד. כל מכשול הוא מדרגה לאתגר הבא. כמה טוב שיש לי אותך. החברה הכי טובה שלי.
מדד האושר 