קצרצר על החיים

זוג חרדי שאינו יכול להביא ילדים לעולם מאמץ תינוקת נטושה הלוקה בתסמונת דאון. אנשים מדהימים. מאחל לעצמי שגם לי תהיה גדלות הנפש הזו. ברקע, מאיר בנאי שר "שער הרחמים", ו"תן לי יד". שניהם שורפים לי את הלב. גיסתה של המטפלת שלי נפטרה לפני יומיים מסרטן ריאות. היא הייתה בת 38 במותה. שלושה שבועות. זה הזמן שלקח מרגע שהרופא אמר שזו דלקת ריאות די קשה ועד ששרפו אותה. המטפלת קוראת לה אחותי ובוכה. שברים עמוקים וארוכים כמו של שופר. אני מחזיק את גפן ומסתובב מהר כשהיא מחבקת את הדר ונשענת בה. הדמעות שלי לוחצות על אחורי העפעפיים. גפן מחייך אלי. מחבק אותי חזק. יודע בלי מלים שאבא צריך. העולם הזה שביר כמו קליפה של ביצה. כל היום בעבודה. לוחצים ונלחצים על סחורות וכסף וגשמי. אני מוכן לקפל הכל, כמו מפה על שולחן אירועים ולעשות קשר פרפר ולסגור את כל הדברים הללו, אם זה לוקח לי אפילו שנייה מהחיוכחיבוקנישוק של הילדים שלי. מוכן לשרוף הכל רק אם זה יוסיף ולו קמט קטנטן לאשתי היפה בנשים. הכל זה עטיפות. יפות ונוחות, וחשובות שנועדו לתת לנו כלים לחיות את החיים, אבל כפי שאומרים לנו כל הזמן, זה לא החיים. תן לי רק בריאות, את כל השאר כבר נמצא דרך. כמו שמצאנו עד עכשיו.